אני נדב טלר, בן 35, גדלתי בחולון. כבר כילד נמשכתי למערכות מורכבות: שחמט, מחשבים, קוד, משחקים, אסטרטגיה ויכולת לראות כמה צעדים קדימה.
בילדותי הייתי בין שחקני השחמט הבולטים בארץ לגילי, וזכיתי בעשרות מדליות וגביעים עד גיל 13. לאחר מכן עברתי לעולם המחשבים, למדתי HTML, Java ו־PHP, בניתי אתרים, חלקם גם בתשלום, ועשיתי בגרות במחשבים. במקביל, גם עולם הגיימינג התחרותי חידד אצלי יכולת תגובה מהירה, קריאת מערכות דינמיות, אינטואיציה וקבלת החלטות תחת לחץ.
עם השנים הבנתי שהמשיכה שלי אינה רק לטכנולוגיה או למשחקים, אלא למבנים: איך דברים עובדים, איך מערכות נבנות, למה הן מצליחות, ולמה לפעמים הן קורסות.
מהגוף אל השטח
בצבא שירתי כלוחם וחובש פלוגתי בגבעתי, וקיבלתי תעודות הצטיינות במהלך השירות. בהמשך שירתי גם במילואים במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן.
הדרך הגופנית שלי לא הייתה פשוטה. עוד לפני הצבא עברתי ניתוח שחרור מדורים, שהשאיר אותי לתקופה על כיסא גלגלים וקביים, ולאחר מכן התגייסתי לגבעתי. במהלך השירות עברתי ניתוח נוסף בשל כאבים ברגליים, ולאחר תקופת החלמה חזרתי ישירות לפעילות מבצעית באיו״ש.
לאחר השירות והמילואים התמודדתי עם כאבים, פציעות, עומסים גופניים ונפשיים, ובהמשך גם עם תהליך שיקום ארוך. במשך שנים למדתי דרך הגוף מה המשמעות של יציבה, נשימה, כאב, תנועה, התמדה וויסות רגשי.
הניסיון הזה הפך בהמשך לאחד היסודות של העבודה שלי: ההבנה שאי אפשר לדבר על תודעה, חברה או מדינה בלי להבין קודם את הגוף האנושי ואת הדרך שבה הוא נושא מתח, פחד, הרגלים וזיכרונות.
חינוך, משפט ואנשים
במשך כעשור עבדתי בתחום החינוך, עם ילדים ונוער בגילים שונים — מיסודי ועד תיכון. בנוסף, הוסמכתי כמדריך יוגה לילדים מטעם מכון וינגייט. העבודה החינוכית לימדה אותי דבר פשוט: רעיון טוב לא מספיק. צריך לדעת איך להסביר אותו, איך להפוך אותו למפגש אנושי, ואיך לפגוש אדם במקום שבו הוא נמצא.
במקביל למדתי במסגרות שונות קולנוע, מדעי המדינה, יחסים בינלאומיים וקורסים באוניברסיטה הפתוחה. בהמשך השלמתי תואר במשפטים בקריה האקדמית אונו, עבדתי במספר משרדי עורכי דין, ועבדתי גם בבית משפט השלום בראשון לציון.
הניסיון המשפטי והמוסדי חידד עבורי שהייעוד שלי אינו רק לפעול בתוך מערכת קיימת, אלא לנסות להבין איך מערכות נבנות, איך הן מתעוותות, ואיך אפשר לנסח עבורן שפה חדשה.
ציבור, עיר ומדינה
מאז 2017 כתבתי ופיתחתי מודלים עירוניים לעיר חולון. במשך השנים עקבתי אחרי תקציבי העירייה, בחנתי כיצד רעיונות שונים היו יכולים להשפיע על העיר, וניסיתי להבין איך חזון ציבורי יכול להפוך למבנה ביצועי אמיתי.
בעבר גם פעלתי משפטית מול עיריית חולון נגד שימוש שלדעתי היה בלתי ראוי בכספי ציבור, במסגרת מיתוג אישי על חשבון הציבור. המהלך סייע לעצור הוצאה ציבורית מיותרת בהיקף משמעותי.
עם השנים הבנתי שרעיון טוב אינו מספיק. בלי שיטה, מבנה ביצוע, אחריות, מקצועיות וראייה מערכתית — גם רעיונות נכונים עלולים להתעוות בדרך ליישום.
מתוך ההבנה הזאת נולדה גם תורת המדינה הדואלית: ניסיון לבנות מודל מדינה חדש שמתאים לעידן של בינה מלאכותית, יוקר מחיה, משבר דיור, קיטוב חברתי ואובדן אמון במערכות.
מהרצאות לשפה רחבה יותר
עוד לפני הקורונה הקמתי והפעלתי עסק להרצאות, שחיבר מרצים לארגונים, משרדי ממשלה, תאגידים, בתי ספר וקהלים ברחבי הארץ. דרך העבודה הזו למדתי מקרוב איך רעיון צריך לעבור לקהל: לא כסיסמה, אלא כמפגש חי, ברור ומעשי.
היום ההרצאות, הספרים, הבוטים והמאמרים באתר הם חלק מאותו מהלך: להפוך רעיונות גדולים למסלול שאדם רגיל יכול להבין, לבדוק, לשאול עליו שאלות, ולהשתמש בו בחיים.
גוף, נשימה ועדות
לצד החשיבה המדינית והמערכתית, למדתי ותרגלתי לאורך השנים טאואיזם, יוגה, טאי צ׳י ופילוסופיית עדות. אני מתרגל מדי יום לפחות 30 דקות, ולעיתים גם כמה שעות ביום. התרגול היומיומי הפך עבורי לכלי עבודה: יציבה, נשימה, תנועה, התבוננות, ויסות רגשי, חזרה למרכז, ויכולת לראות מחשבה לפני שהיא הופכת לפעולה.
על כפות הידיים שלי מקועקעות שתי מילים: חמלה ומחילה.
עבורי הן אינן סיסמה. הן תזכורת יומיומית לכך שרוב האנשים נעים בתוך סערה של מחשבות, רגשות, פחדים, הרגלים ואינרציה חברתית. לעיתים הם בקושי עדים לעצמם — ולכן קשה להם באמת להשתנות.
מתוך זה נולדת חמלה. לא ממקום מתנשא, אלא ממקום מבין.
ומתוך זה נולדת גם מחילה. כלפי אחרים, וגם כלפי עצמי. גם אני אדם. גם אני טועה. גם אני פועל לפעמים מתוך הטבע שלי, ואז חוזר להתבונן, ללמוד ולתקן.
הסמל של יין ויאנג מלווה אותי משום שהוא מזכיר שהמציאות אינה בנויה רק ממלחמה בין טוב ורע, אלא מתנועה בין כוחות, איזונים, קצוות והשלמות. אותה הבנה נמצאת גם בבסיס תורת המדינה הדואלית: לא לבחור צד אחד של המציאות ולבטל את השני, אלא לבנות מבנה שמאפשר לשני כוחות לפעול יחד — חופש ויציבות, שוק ומדינה, יוזמה ורשת ביטחון, אדם ומערכת.
למה נבנה האתר הזה
האתר הזה נבנה מתוך ניסיון לחבר את כל התחנות האלה לשפה אחת.
שחמט לימד אותי לחשוב כמה צעדים קדימה. מחשבים לימדו אותי להבין מערכות. הצבא לימד אותי אחריות, כאב ושטח. החינוך לימד אותי לפגוש בני אדם. המשפט לימד אותי איך מוסדות עובדים. העיר לימדה אותי איך רעיונות נבחנים מול תקציב ומציאות. הגוף לימד אותי שבלי נשימה, יציבה וויסות — שום תודעה אינה יציבה באמת. והעדות לימדה אותי שהשינוי מתחיל ברגע שבו אדם מצליח לראות את עצמו מבחוץ, בלי לברוח ובלי לשקר.
מתוך כל אלה כתבתי ספרים, פיתחתי מודלים, בניתי בוטים, יצרתי מאמרים, ואני מנסה להקים מסלול חדש להבנת האדם, המדינה והעתיד.
לא כדי להגיד שאני יודע הכול.
אלא להפך: משום שהעולם נעשה מורכב מדי בשביל להמשיך לחשוב בכלים ישנים.
האדם צריך שפה חדשה. המדינה צריכה מודל חדש. והתודעה צריכה ללמוד להיות עדה לעצמה.
זו העבודה שלי.